פנסיית זקנה תשולם לזכאים כאשר הם מגיעים לגיל אשר מוגדר כגיל הזכאות, ומאותו רגע היא תשולם להם לכל החיים.
באיזה גיל אדם זכאי לקבל את פנסיית הזקנה? לרוב, בגיל המוגדר בחוק כגיל פרישה. "גיל הפרישה" מוגדר כגיל שבו עובד זכאי לפרוש מעבודתו, ואילו "גיל פרישה חובה" (67) הוא הגיל שבו המעסיק רשאי להפסיק את עבודתו של העובד.
שתי תוכניות הפנסיה המרכזיות הן:
1. פנסיה מוקדמת – הקדמתו של מועד הפרישה לפני גיל פרישה רגיל – מהלך כזה ילווה לרוב בהפחתת שיעור הפנסיה.
2. פנסיה מאוחרת – דחייתו מועד הפרישה לאחר גיל פרישה רגיל - מהלך כזה ילווה לרוב בתוספת לפנסיה.

• פנסיית נכות מלאה – פנסיה שתשולם כשהעמית נמצא במצב של אובדן כושר עבודה מלא והחל מ-5%.
• פנסיית נכות חלקית – זוהי פנסיה מופחתת, אשר תשולם לעמית שנמצא באובדן כושר עבודה חלקי והחל מ-25%. למעשה, היא נועדה לפצות את העמית על החלק החסר.
• פנסיית נכות זמנית – זו תשולם לתקופה מוגבלת כאשר העמית נמצא במצב של אובדן כושר עבודה שהינו זמני.
• פנסיית נכות תמידית – פנסיה שתשולם לכל התקופה, עד המועד בו העמית יגיע לגיל הזכאות לפנסיית זקנה. לאורך כל התקופה הזו, העמית ימשיך לצבור את זכויותיו לפנסיית הזקנה.

פנסיית השאירים תשולם לשאיריו של הזכאי עם פטירתו.
הזכאי יכול להיות עובד אשר בוטח בפנסיה, או אדם שבוטח במסגרת פרטית, או פנסיונר.
השאירים להם תשולם הפנסיה יכולים להיות:
• בן או בת זוג של הנפטר.
• ילדיו שיקבלו את התשלום עד שיגיעו לגיל 18 או 21 (או לכל חייהם אם הם יתומים שלא יכולים לכלכל את עצמם).
• אנשים אחרים שהיו תלויים בנפטר כפי שהדבר מוגדר בתקנון של תוכנית הפנסיה.